הערת פסיקה- זכותו לפרטיות של עובד במסגרת הליך משפטי

בפסק דין שניתן במרץ 2018 (עע (ארצי) 40711-04-17 פישר תעשיות פרמצבטיות בערבון מוגבל נ' אברהם שטטר) בחן בית הדין הארצי האם יש לאפשר למעסיק לאחר סיום יחסי העבודה גישה לדו"חות איכון למכשיר טלפון נייד שניתן לעובד על ידי המעסיק.

העובד היה סוכן מכירות שקיבל מהחברה המעסיקה רכב וטלפון נייד על מנת שישמשו אותו למכירותיו ברחבי הארץ. לאחר שבע עשרה שנות עבודה הוזמן לשימוע לפני פיטורים, שם נטען בפניו שאיכות עבודתו ירדה בשנתיים האחרונות, וקיימת "אי אמינות לגבי שעות העבודה" שלו, בשל חשש שהעובד מנצל את הגמישות שבעבודתו לעיסוק צדדי כסוכן נדל"ן. לאחר שפוטר, הוגשה תביעה מצד העובד לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת על אי תשלום זכויות, בינן שעות נוספות.

במסגרת הדיון בתביעה העלתה המעסיקה את הבעייתיות שבבחינת שעות העבודה של עובד בעל מסגרת עבודה כה גמישה, והעלתה בקשה לדו"חות איכון שבעזרתם ניתן יהיה לבדוק את שגרת העבודה של העובד, הן לצורך הכרה בשעות נוספות במידת הצורך והן לחילופין לאיתור היותו עובד בעבודה נוספת על חשבון שעות העבודה שלו בחברה. העובד מצידו, הסתמך על פסיקה קודמת (ע"ע (ארצי) 90/08 איסקוב – הממונה על חוק עבודת נשים; עס"ק (ארצי) 7541-04-14‏ הסתדרות העובדים הכללית – עיריית קלנסווה) לפיה יש צורך בהודעה ברורה מראש מצד מעסיק על מדיניות המאפשרת פגיעה בפרטיות העובד. בהיעדרה, המעקב אחרי העובד בעזרת דו"חות איכונים הוא אסור בשל הפגיעה בזכות לפרטיות, ולכן אין לאפשר את בקשת החברה. בית הדין האזורי קיבל את עמדת העובד ועל סוגיה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי.

הפתרון המשפטי של בית הדין הארצי נשען על איזון בין האינטרס לגילוי האמת, תוך התייחסות לחשיבות היתרה של הגינות ושקיפות במסגרת יחסי עבודה בהשוואה למערכות יחסים משפטיות אחרות, למול הזכות החוקתית לפרטיות. מדובר בשאלה חוזרת המתעוררת לאור התקדמות הטכנולוגיה, שמקנה למעסיק כלים מגוונים יותר לפיקוח על עובדים, כמו גם מאפשרת לעובד לשנות את התייחסותו לשעות העבודה, אם בבחירה לעבוד מהבית באמצעות האינטרנט או לעסוק במסגרת העבודה בנושאים שאינם קשורים אליה. בהתחשב בכך שזכויות היסוד הן יחסיות, מבקש בית הדין לאזן בינן לאור נסיבות המקרה, כאשר התוצאה הסופית שנקבעה היא שדו"חות איכון יימסרו למעסיקה, אך אלו יוגבלו לחודשיים האחרונים של העסקת העובד ולשעות העבודה שבהן אמור היה לעבוד. כמו כן, לפני שיוגשו למעסיקה, יועברו לעובד, שיוכל לבחור להשחיר חלק מהפרטים, כך שהפגיעה בו תצומצם משמעותית. נקודת ההנחה ממנה יוצא בית הדין היא שכל פרט מושחר לא ייחשב כשעות עבודה, כך שהאינטרס של העובד להכרה בשעות הנוספות יעמוד בהתאם לאינטרס של החברה המעסיקה בידיעת האמת. העובד יוכל להגן על פרטיותו ולא לחשוף היכן בדיוק היה, אם יודה ששעות מסוימות לא היו שעות עבודה.

קביעה משפטית מעניינת של בית הדין במסגרת החלטתו היא אבחנה שאותן הלכות עליהן התבסס בית הדין האזורי אינן רלוונטיות למקרה. בשני המקרים דובר בפגיעה בפרטיות כחלק מהסדר במסגרת יחסי העבודה, אם בניטור תיבות דואר (פס״ד איסקוב) או שימוש במידע ביומטרי של עובדים (פס״ד עיריית קלנסווה). לעומת זאת, במקרה הנוכחי מדובר על צו משפטי לגילוי מסמכים באופן נקודתי, שאינו חלק ממערכת יחסי עבודה תקינה. כלומר, כאשר יש סכסוך משפטי בין עובד למעסיק, קיימת אפשרות להגשת בקשה לצו גילוי מסמכים לפי §46(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991, אף אם יש בהתרת הבקשה פגיעה בפרטיות שחורגת מהמותר במקום העבודה. במסגרת דיון בצו לגילוי מסמכים יכולה הערכאה המשפטית לבחון את המקרה הספציפי ולהגיע להסדר נקודתי ראוי המאזן נכונה בין צרכי הצדדים.

בעיניי, האבחנה שביצע בית הדין ראויה. הפתרון משמר את המצב הקיים לפיו פגיעה מצד מעסיק בפרטיות עובד מחייבת מתן הסבר ברור לכך מראש. החריג שנוסף הוא שרק במסגרת סכסוך משפטי, עשוי מידע נקודתי ורלוונטי לדיון להיחשף בפני המעסיק אף אם האפשרות לכך לא הועלתה בפני העובד מראש. במקרים רבים דיון משפטי יגיע על רקע סיום יחסי העבודה בין הצדדים, כך שהפגיעה בפרטיות במקרה זה היא פחותה מאשר בתוך יחסי עבודה פעילים. יתר על כן, כפי שניתן לראות בהחלטה של בית הדין הארצי במקרה הנוכחי, החלת בדיקה מידתית על כל מקרה לגופו תאפשר חתירה לתוצאות הוגנות. כמובן שעשויות להתעורר בעיות של עומס על המערכת המשפטית הנזקקת לפתור כל מקרה לגופו במקום כלל משפטי ברור, אך המרכזיות הגוברת של ההתנגשות בין זכות הפרטיות לפררוגטיבה של המעסיק בעולם הטכנולוגי בו אנו חיים מצדיקה בירור של בית הדין עד ליצירת פסיקה ענפה שתאפשר בסופו של דבר הסדרה של מגוון סוגיות.