הערת פסיקה: חובת תום הלב של המעסיק כלפי עובדיו

בפסק הדין ע"ע (ארצי) 51270-12-19 סעיד אבו פארס - מדינת ישראל (נבו 20.05.2021) דן בית הדין הארצי בערעורו של מנהל בית ספר יסודי בעוספיא. לפי עובדות המקרה, נשלח ממכשיר הטלפון הנייד של המנהל סרטון אינטימי בעל אופי מיני לכלל צוות בית הספר באמצעות אפליקציית "וואטסאפ". אין חולק כי מדובר היה בטעות אנוש, ואין טענות בדבר הטרדה מינית מצד עובדות בית הספר. אולם נוכח האירוע ועוגמת הנפש שנגרמה לצוות בית הספר ולקהילה, קמה מחאה מצד צוות המורים ואף מצד הורי בית הספר נגד המשך כהונת המנהל בתפקידו. לאחר תקופה בה שהה המנהל בחל"ת, במהלכה היו ניסיונות להשיבו לתפקיד, הועבר המנהל לתפקיד אחר עד שיעבור זעם. עם זאת, אף לאחר תקופה ממושכת בה הורחק מתפקידו המשיכה המחאה נגד השבתו לתפקיד, ומשרד החינוך ניידו לתפקיד אחר שאינו זהה בדרגתו ובשכרו. המנהל הגיש תביעה לבית הדין האזורי ובה דרש השבה לתפקידו כמנהל ופיצוי כספי בגין התקופה בה שהה בחל"ת, אך זו נדחתה ומכאן ערעורו.

בית הדין הארצי קבע כי דין הערעור להתקבל בחלקו. נפסק כי לא נפל פגם בהחלטת משרד החינוך בעת שניתנה. עם זאת, על המשרד לבחון מחדש אם ניתן בחלוף הזמן להחזיר את המנהל לתפקידו, ולחלופין יש לעשות מאמץ לאתר לו תפקיד חלופי שווה ערך. בית הדין נתן משקל לפגיעה הקשה ברגשותיהן של המורות, תחושת המבוכה ואי הנוחות שהן חוות למול המנהל, בפרט בהתחשב בכך שמדובר באדם אשר לו הן כפופות. נפסק כי משרד החינוך מחויב לדאוג לעובדות לסביבת עבודה נאותה ומכבדת. בהערת פסיקה זו אדון בחובת המדינה לדאוג לסביבת עבודה מכבדת עבור עובדיה, ובאופן שבו היא יושמה בנסיבות המקרה.

בית הדין פסק כי "המדינה היא גם מעסיקן של המורות, ומחויבת כלפיהן לשמירה על סביבת עבודה נאותה" (פס' 30). ניתן לפרש אמרה זו כנגזרת מחובת תום הלב המוגברת שחלה על יחסי עבודה. העיגון של אמרה זו משקף מגמה של הרחבת חובת תום הלב החלה על מעסיקים בפסיקה – החל בחובת השימוע (ראו למשל עניין שדה), דרך החובה לספק תנאי עבודה פיזיים הולמים (ראו עניין כרמלה נבעה) וכלה בחובה לשמור על סביבת עבודה נקייה מהתעמרות (ראו עניין נפתלי). יתרה מכך, חובת תום הלב המוגברת מטילה בפרט חובה על המעסיק להבטיח לעובדיו סביבת עבודה מוגנת בהקשר של הטרדות מיניות (ראו עניין אלמוני). בבסיס חובות אלה עומדות מספר תכליות עיקריות, השזורות האחת בשנייה. ראשית, גזירת משמעויות אופרטיביות מחובת תום הלב מגשימה עקרונות הנגזרים מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו כגון הזכות לחירות, לכבוד, לשלמות הגוף ולפרטיות, והופכת אותם לחלק אינהרנטי מסביבת העבודה. שנית, תכלית מובהקת נוספת היא ניסיון להביא לצמצום פערי הכוחות המובנים בין המעסיק לעובד שכוללים יחסי מרות, כפיפות ותלות כלכלית. כך, חובת תום לב מוגברת בהקשרים הנדונים מצמצמת את אותם פערים שמאופיינים בחוזי עבודה ארוכי טווח, היינו חוזי יחס, אשר לא ניתן להשתחרר בהם בנקל.

כיצד יש ליישם חובות אלה בנסיבות המיוחדות והמורכבות של המקרה? משרד החינוך חב כלפי עובדיו את כלל החובות המפורטות לעיל, ואף חב חובת תום לב מוגברת שכן הוא רשות ציבורית. נוסף על כך, ישנם מאפיינים ייחודיים במקרה המתואר בפסק הדין, כגון הקהילה בה אירע המקרה, אשר מחייבים את משרד החינוך לקחת זאת בחשבון בבואו לבחון את העברת העובד מתפקידו. כמו כן, אף אם אין המקרה עולה כדי הטרדה מינית על פי חוק, העובדות עדיין עלולות לחוש מוטרדות, ולכן נראה כי אין היתכנות פרקטית לחזרת המנהל לתפקידו, כמפורט בפסק הדין (פס' 7). על כן, אני חושבת שלאור הנסיבות נכון היה שמשרד החינוך פעל לניוד המנהל ובכך מימש חובתו לספק סביבת עבודה נאותה עבור מורות בית הספר.

ואולם, חובת תום הלב של המעסיק כלפי עובדיו חלה גם על יחסי העבודה שבין משרד החינוך למנהל. על כן, למנהל יש זכות לכך שמעשיו מחוץ למקום העבודה לא ישפיעו לרעה על מעמדו בעבודה (פס' 25). יתרה מכך, בנסיבות המתוארות לא ניכר שהמנהל פעל באופן פוגעני כלפי עובדיו, ובפרט כלפי המורות, במכוון. אף מודגש לאורך כל פסק הדין כי מדובר בטעות אנוש (פס' 29). הגם שבפועל נוצר שבר בקהילה ולו נפקויות שמשפיעות על היכולת לנהל את בית הספר, לא נראה שניוד המנהל לזמן רב, ללא בחינת חזרתו לעבודה באופן תדיר, מתיישבת עם חובת תום הלב שמוטלת על המעסיק – גם כלפי המנהל. משרד החינוך צריך היה להשקיע מאמץ רב יותר כדי למצוא עבור המנהל פתרון שימזער את הנזק עבורו.

אם כן, אין חולק שהיה על משרד החינוך לפעול למען המורות במצב המורכב אליו נקלעו, אך מדובר במצב "אפור" שמעלה שאלות בגין מחויבות המעסיק לפעול בתום לב כלפי כלל עובדיו. כך לדוגמה, במקרה בו עובדות סובלות מהטרדות בסביבת עבודתן, או מהתעמרות בעבודה, על המעסיק מוטלת חובה למגר תופעות שליליות אלה, ואף להרחיק את העובד הפוגע או להטיל עליו סנקציות הולמות. בניגוד לכך, במקרה דנן, שאלת הכוונה במעשיו של המנהל מעלה קושי לקבל את התנהלות משרד החינוך שכן היה עליו לפעול "בתום לב ובהגינות... ותוך לקיחה בחשבון של מלוא השלכות ההחלטה על העובד" (פס' 26). למרות זאת, יש להניח שזכות המנהל לחיים פרטיים נלקחה בחשבון, אך בשל היות המנהל עוסק בחינוך ובסביבת עבודתו נחשפו לחייו הפרטיים באופן "לא חינוכי", סביר שהדבר ישפיע על מקום עבודתו (ראו עניין טל עוזר).

אני סבורה שתוצאת פסק הדין מאוזנת, וכי בית הדין הארצי שקל את חובת תום הלב ההדדית של הצדדים למציאת פתרון הולם עבור מקרה חריג וייחודי. יחד עם זאת, בעיניי יש חשיבות לכוונה שעומדת מאחורי מעשיו של המנהל שהביאו את הצדדים למצב מורכב זה, ובעיניי היה על המעסיק לתת לכך משקל רב יותר לאורך ההתמודדות עם המקרה.